הודו על רגל אחת - ורנאסי ופושקר, מאת חגית מור

צילום גל כרובי הודו- ורנאסי ופושקר – פברואר 2019  ארזתי את בעלי, כמה שרוואלים, מגבוני אקונומיקה ואקו ג’ל וטסתי להודו. הפעם הלכנו על ע...

צילום גל כרובי

הודו- ורנאסי ופושקר – פברואר 2019 

ארזתי את בעלי, כמה שרוואלים, מגבוני אקונומיקה ואקו ג’ל וטסתי להודו.
הפעם הלכנו על ערים קדושות, ורנאסי ופושקר.
פעם ראשונה בורנאסי, הגיעה העת, אני כבר מוכנה נפשית.
ורנאסי- עירו של האל שיווה. אינטנסיבית, כאוטית, דתית, הומת מליוני אדם, צפופה, רעשנית, צבעונית, עזה בריחותיה, מרטיטה ומרתקת.

נהר הגנגס חוצה אותה ולאורכו התרחשויות רבות. הלכנו לאורך גדת הנהר, בין הגהאטות, נפעמים מתיאטרון הרחוב שנגלה לעינינו. נשים גברים וילדים רוחצים בנהר, סירות עמוסות סארים וטורבנים צבעוניים משייטות לאורכו ולרחבו, באהלים כתומים יושבים באבות וסאדוס (אנשים קדושים) שנראים כפסלים, עירומים כביום היולדם, מרוחים באפר, מצחם צבוע בפסים, עם ראסטות, בלי ראסטות , עם טורבן או גלוחי ראש, שקועים במדיטציה או סתם מעבירים צ’ילום מאחד לשני כיאה לעבודת קודש.

אני מהופנטת מהמראות, ריח של קטורת מהול בשתן באויר המעושן, מזמורי תפילה ברקע, פרות פוסעות לאיטן, כלבים נובחים ושיירה של אנשים בשלל צבעים עוברת. חגיגה גדולה.

חולפים על פני הגאהט המרכזית, בה נערך מדי ערב טקס הפוג'ה. אלפים רבים של מאמינים מגיעים לורנאסי מדי יום לטהר על חטאיהם במי הנהר ולזכות בחיים טובים יותר. זה "התשליך" שלהם, הם מתפללים לאלת הגנגה ומעניקים לה מנחה של פרחים ונרות המושטים במורד הנהר המנצנץ. 

צילום חגית מור

אחרי הפסקת צ'אי וסיגריה, לוקחים אויר ומתקרבים לגאהט השריפות. האויר סמיך מעשן, אני מכסה את אפי במסנן שנקנה מבעוד מועד, עוצמת עין אחת וחולפת בחיל ורעדה, נזהרת לא לחטוף נגיחה מפרה קדושה או לדרוך על גלל צואה צמחוני.

כאן על גדות הגנגס רואים בגדול את כוחה של האמונה.

טקסי השריפה זרים לנו וקשים לעיכול אבל ההודים יודעים להסתכל למוות בעינים בלי למצמץ. הם מאמינים בגלגול נשמות ומבחינתם הנשמה פשוט עוברת דירה, עוברת לגוף אחר. לכאן מגיעים גם הנוטים למות. בהוספיסים הפזורים במקום הם ממתינים למותם, ובהגיע העת, גופתם נטבלת בנהר, ואחר כך נשרפת על הגדה ואפרם נשפך לנהר. כך, הם מאמינים , יגיעו להארה והנשמה תגיע למוקשה, כלומר תפסיק להתגלגל סוף סוף.

מגדות הגנגס עולים במדרגות הגבוהות לכיוון העיר העתיקה. סימטאות העיר צרות מפותלות ומלאות הפתעות. איש יושב שכול רגליים ומגלגל עלי טבק, אשה זקנה מוכרת גללי צואה מיובשים לבעירה, אמא לתינוק מבקשת חלב, ילד מתחנן לצ'פאטי, קאשי מורנאסי רוצה למכור לך מצעים, ההוא מציע לך משהו לעשן, אופנועים וקטנועים טסים במיומנות מעוררת השתאות, פרות חוסמות את הדרך, קופים קופצים מצד לצד, אנחנו הולכים לאיבוד במבוך כשהעינים פעורות והלסת שמוטה. ורנאסי – את פשוט הזיה! 

אחרי שבוע מהפנט עולים על מונית לפושקר. צריך להרגע.
פושקר היא עיירה קטנה קסומה וקדושה, היא הגירסה המוקטנת והמרוככת של ורנאסי. ויש בה בעיקר פאן, שופינג ואוכל. הרבה אוכל ,הודי,תאילנדי, טיבטי, ישראלי, איטלקי מקסיקני ...אין ספק, פה יודעים לפנק את כרסם של התיירים.

את מנת הירקות בקארי הכי טעימה בכל הודו אכלתי כאן, במסעדה של מקומיים. אמנם הלשון בערה ,האף נטף והעיניים דמעו, אך לא יכולתי להפסיק לטבול את הצפאטי בקערה...

במרכז פושקר אגם ,קדוש איך לא, שלטבילה בו סגולות ריפוי פיזי ונפשי, מקדש הברהמה היחיד בעולם שמוקדש לאל, ושוק תיירים שוקק חיים לאורכו של הכביש וסמטאותיו הרבות.
משפחה של פרות ממוקמת בשביל הגישה למלון שלנו. אני גוררת טרולי ומפלסת דרכי בין הגללים הטריים והקדושים. כן כן, כאן גם הצואה קדושה. על פי האמונה ההינדואית, בגוף הפרה שוכנים שלושים ושלושה מיליון אלים ואלות! ואף בצואתה גרה לה אלה. נו שיהיה... עם אמונה לא מתווכחים. 

צילום חגית מור

בבוקר מטפסים במדרגות הצרות והגבוהות אל הגג לארוחת בוקר עם נוף. הרבה מסעדות ממוקמות על הגגות אז כל הזמן עולים ויורדים, יורדים ועולים. כל מדרגה בגובה מדרגה וחצי (חסכון?) ואם אתם נמוכים כדאי להיזהר על הסנטר.

כשהבטן והעין שבעות נופלת החלטה: נצאה השוקה השוק בפושקר הוא המקום האידאלי לשופינג. בגדים, תבלינים, תכשיטים, פסלי אלים, לוכדי חלומות, תיקים, קערות טיבטיות ...איזו סחרחורת. אמא, בואי תיקני ,התגרנים פונים אלי בעברית, זוממים על כיסי, נמאסטה נמאסטה מכל עבר, דוכן פלאפל בעברית, דוכן מיץ קני סוכר, טוקטוקים מעשנים ומטרטרים, אופנועים צופרים נונסטופ, עשרות קופים מתרוצצים, באבות שרועים על מדרגות, כלבים נובחים, פרות כחושות וקדושות, ריח קטורת, שתן, גללי צואה.......

הודו על רגל אחת בלבד. 

לסיכום, פושקאר מאד מזמינה פנים ומומלצת לתיירים, אם רוצים לנסות להבין את המהות של הודו, חייבים להיות בורנאסי לפחות פעם אחת בחיים. ורנאסי לא מומלצת למתחילים אלא למייטיבי הודו בלבד.. פושקר לעומתה בהחלט כן. ואם אתם אוהבים פסטיבלים, תאמו את ביקורכם לפי מועדם. 

חגית מור מעצבת אופנה וצלמת  לצפיה בעיצוביה בכתבה  
מוזמנים ליצור איתה קשר